שמונה עקרונות לניהול בריאות וחולי

כתב נדב שרייבום

המודל המוצע כאן הוא של רפואה אינטגרטיבית המשלבת את הרפואה המודרנית המבוססת עובדות (EBM) עם רפואות מסורתיות, תוך שימת המטופל וצרכיו הייחודיים במרכז. גישה זו רואה את האדם כמכלול ולא רק את המחלה.

אנחנו הקברניט של הספינה

במצב של משבר בריאותי אנחנו ספינה מיטלטלת בסערה, ועלינו להיות הקברניט שלה. הטיפול הוא שלנו; השליטה בו והובלתו הן אישיות ובאחריותנו. רופאים ומומחים ילוו אותנו, וגם בני משפחה וחברים, אבל ההחלטות הסופיות הן שלנו – גופנו, נפשנו וחיינו בסכנה. עלינו לקחת את ההגה לידיים.

מפסיביות לאקטיביות

גם כשאיננו חולים עלינו לקחת אחריות אקטיבית על בריאותנו. ובמצב של מחלה – על אחת כמה וכמה. תצפיות מראות שאלו שלוקחים אחריות, לומדים את המצב ומעורבים בפרטים באופן אקטיבי, מגיעים לתוצאות טובות יותר באיכות החיים ובתוצאות הטיפול מאלו שנותרו פסיביים.

אנחנו לא סטטיסטיקה

הרפואה המודרנית נסמכת על מחקרים – Evidence Based Medicine – ונתונים סטטיסטיים הם המנוע לקבלת החלטות רפואיות. עם זאת, יש לשקול כל מקרה לגופו. זִכרו ושננו – המקרה שלי  אישי ופרטני – אני עצמי "מחקר" שלם – 100% עבורי. מה שנכון לממוצע האוכלוסייה לא בהכרח נכון לי. עלינו להקשיב לנתונים, אבל לזכור שאנחנו לא מספר סטטיסטי; לחשוב מה המשמעות האישית והייחודית של התוצאות הכלליות עבורנו, ומהן ההשלכות האפשריות של כל בחירה.

זכות הספק ושאילת שאלות

אנשי מקצוע ילוו אותנו. מערכת היחסים איתם צריכה להיות מושתתת על קבלת החלטות משותפת שמביאה בחשבון אותנו ואת צרכינו, וממקמת אותנו במרכז. אלו יחסים שיש בהם יסוד בו-זמני של אמון ושל חשד. עלינו לתת אמון, אך גם לחקור; ללמוד מהמומחים, וגם להטיל ספק. מותר ורצוי לשמוע חוות דעת נוספות ולא לקבל כל המלצה כ"כזה ראה וקדש" – גם אם היא מגיעה ממומחה בכיר.

הגדרת מטרות אישיות

עלינו להגדיר מטרות אישיות. התשובה לשאלה מהי הצלחה בטיפול היא סובייקטיבית. כדאי לא להסתפק בפנטזיות כלליות (ומובָנות מאוד) כמו – שהמחלה תיעלם. עלינו לנסות לנסח מטרה וחזון מציאותיים, תוך התחשבות בנסיבות. הגדרת היעדים תסייע בקבלת החלטות בצמתים קריטיים.

התמודדות עם אי-ודאות

“הרפואה היא מדע ההסתברות, ואומנות הלא נודע"

כך כתב ד"ר וויליאם אוסלר (Sir 'William Osler)  שנחשב לאבי הרפואה המודרנית.

בריאות וחולי הם מרחבים של אי-ודאות מובְנת ואינסופית. למרות הרצון האנושי בתשובות מוחלטות, הרפואה אינה מדע מדויק אלא מדע של הסתברות. עלינו ללמוד להתנהל בתוך עולם של עמימות שבו נקודות העיוורון רבות; עולם שבו ההווה מעורער ומערער, והעתיד קשה לחיזוי. עלינו לפתח גמישות מחשבתית במקום לחפש אשליה של ביטחון מלא – זה קשה, אבל הכרחי.

שילוב בין ידע מדעי לתחושה פנימית

קבלת ההחלטות הנכונה משלבת בין עובדות, מדע וסטטיסטיקה לבין אינטואיציה, תחושת בטן והקשבה לקול הפנימי. עלינו הקשיב בתשומת לב למידע הרפואי – אבל גם לאמת הפנימית שלנו.

ואחרי כל זה – ניהול מחלה דורש משאבים עצומים, בירוקרטיה, תיאום בין מומחים ואיסוף מידע. אם וכאשר, מכול סיבה, איננו יכולים להוביל את ספינתנו בסערה – חובה עלינו לבקש עזרה. לעתים מומלץ למנות אדם קרוב, מסור ובעל כישורים מתאימים שיהיה הקברניט. הוא או היא יהיו מנהלי האירוע, ירכזו את המידע, ינהלו את הבירוקרטיה ויסייעו בקבלת ההחלטות, כאשר לנו קשה.